מתייעצים עם אושרית
גמילה מחיתול
תהליך הגמילה מחיתולים הוא תהליך מורכב שדורש שיתוף הפעולה של הפעוט. הרי עד עכשיו היה לא כל כך נוח. הוא עשה צרכיו בלי בצורה ספונטנית. וכעת נדרש ממנו שינו משמעותי. הפעוט צריך לתכנן את עשיית הצרכים ולהתאפק. אנחנו ההורים החלטנו שהוא גדול דיו והגיע הזמן לעבוד שלב? מעולה! איך עושים את זה נכון?
בוקר טוב, הילד בלי חיתול
לפעמים אני נדהמת מהקלות בה הורים מכריזים הילד גמול. הם מביאים את הילד לגן ללא חיתול. מכריזים עם הכניסה לגן: "הילד גמול! אתמול הוא היה כל היום היה בלי חיתול". בהנחה שאתמול זה היה יום חול רגיל ולא שבת. אז כנראה ביליתם עם הילד מהשעה ארבע ועד שבע. ובשעות האלו הילד היקר שלכם אכן היה בלי חיתול, ואולי אפילו הייתה חוויה חיובית. אבל זה לא אומר שהילד גמול. אף ילד, גם לא המוצלח ביותר יכול לסגל שינוי חדש וכל כך משמעותי בשלוש שעות בלבד.
תהליך הגמילה מהחיתול הוא התהליך מורכב וממושך ויש בו עליות וירידות. המורכבות של התהליך נובעת מכך שתהליך הגמילה דורש התפתחות של שלוש מערכות שונות:
בשלות פיזיולוגית– היכולת לשלוט בסוגרים. איך יודעים שהפעוט הגיע לשלב? מכירים את הרגע הו הילד מודיע: פיפי. זה בדיוק הזמן! כאשר הוא מודיע לפני שהוא עושה את צרכיו. אנו מבינים שיש לו יכולת להתאפק.
בשלות גופנית – לפעוט יכולת להתנייד בעצמאות במרחב. הוא מסוגל להוריד את מכנסיו ולהרים אותם.
בשלות רגשית – הילד מסוגל לדחות סיפוקים. אתם אומרים לו "לא" והוא מבין שאסור. הפעוט מגלה גם רצון לעצמאות בתחומים נוספים: " אני לבד...".
מדובר בתהליך מורכב, שדורש מהפעוט לסגל הרגלים חדשים. יכולת ריכוז, דחיית סיפוקים, הבנה של תהליכים שמתרחשים אצלו בגוף (מה משמעות הלחץ הזה שהוא מרגיש בבטן). ותגובה מתאימה בפרק זמן קצר יחסית. התהליך הזה לוקח לזמן למרבית הילדים. התהליך הזה דורש מהילד לעבור מחסום רגשי שמשהו מגופו כבר לא חלק ממנו. הגמילה היא למידה חדשה, ולמידה לוקחת זמן. הלמידה מתרחשת תוך כדי התנסות. זה אומר שלפעמים הפעוט יצליח ולפעמים לא. ואנחנו כהורים נהיה שם כדי להנחות, ללמד, לתמוך ולהאמין ביכולת הטבעית של הילד. התהליך הזה דורש מהילד לעבור מחסום רגשי שמשהו מגופו כבר לא חלק ממנו.
סימנים לבשלות
יש כמה אסכולות לגבי מתי הזמן הנכון. אני נוטה להאמין שתהליך הגמילה מחיתול צריך לבוא מהילד. למעשה אנו כהורים ומחנכים נדרשים לוותר על שליטה ולהחליט מתי הזמן הנכון. ולהעביר את השליטה אל הילד. הוא זה שאומר לנו מתי יש לו צרכים. ולא אנחנו קובעים לו מתי.
אז איך אנו יודעים שהוא מוכן לתהליך?
בסביבות גיל שנה וחצי שנתיים נזההשהפעוט שלנו מבין שיש דברים שלא עושים בפרהסיה אלא בפרטיות. אנו נראה פעוטות שממשיכים לעשות את צרכיהם בחיתול אבל עוזבים את עיסוקיהם מחפשים פינה, עושים וחוזרים.
כשהילד מודיע שהוא עשה ומבקש את עזרתנו כי לא נעים לו להישאר לא נקי.
כשהפעוט מוריד בעצמו את החיתול.
כשהילד רוצה להיכנס לשירותים עם אדם מבוגר ומתעניין במעשיו.
באיזה גיל רצוי להתחיל גמילה?
אנו מתחילים את התהליך כבר מגיל שנה וחצי, כאשר אנו רואים סימני בשלות של הפעוט כפי שציינתי קודם. סימני בשלות אינם קשורים לגיל הכרונולוגי יש פעוטות שנראה את הסימנים בגיל שנה וחצי ואחרים רק בגיל שנתיים. סימני הבשלות לא מרמזים על שום דבר אחר מעבר לזה שהפעוט מוכן או לא מוכן לתהליך.
גיל שנתייםנקרא גם "גיל המרד" או "גיל ההתבגרות הראשון", בגיל זה רוצה הפעוט להיות עצמאי והוא מנסה: לאכול בעצמו, להתלבש בעצמו, להתרחץ בעצמו. הוא מבקש לעשות לבד למרות שהיעילות של "הלבד" לא גבוהה. חשוב לאפשר לילד להתנסות בפעילויות עצמאיות גם אם זה לוקח יותר זמן. כמו כן ניתן לראות כי הפעוט כבר לא נצמד להוריו (בדרך כלל) אלא מרשה לעצמו "להתרחק" ולחקור את הסביבה.
איך עושים את תהליך הגמילה מחיתולים בצורה נכונה?
ראשית וודאו שאתם ההורים פנויים לתהליך מבחינה רגשית וגם מעשית. ושיש לכם את האנרגיה והמשאבים הנפשיים הדרושים.
מתי לא להתחיל בגמילה? אם נולד אח או אחות חדשה. אם אתם צפויים להעדר מהבית בשל נסיעה או חופשה. אם חלילה יש תקופה של משבר אישי או משפחתי. זה לא הזמן. לא תהיה לכם את האנרגיה הנדרשת וחבל.
למעשה, הדבר החשוב ביותר הוא שאתם ההורים תהיו "בשלים", כלומר שיהיה להם כוח ורצון להתמודד, גם כשהקשיים יתעוררו.
סביב גיל שנתיים ניתן להתחיל גמילה אך חשוב לזכור שבשלות בתחום הגופני והפיזיולוגי אינה מספיקה. דרושה גם בשלות רגשית.
לאחר שזיהינו כי הפעוט מראה סימנים של בשלות נתחיל בהכנה לגמילה.
שלב ראשון– שלב ההכנה
כבר בגיל שנה וחצי נפנה את תשומת הלב של הפעוט להפרשות גופו ונחנך אותו לשמירה על היגיינת הגוף.רצוי עוד טרם הגמילה להתחיל לחתל בעמידה וכך הילד יכול לראות את הצואה שלו. בעת ההחלפה ניתן להסב את תשומת לבו של הפעוט לעשיית הצרכים בטיטול "עשית קקי, בוא ונחליף לך לחיתול נקי". חשוב מאוד לא להתייחס להפרשות כאל משהו מגעיל או דוחה כדי לא ליצור אצל הפעוט תחושות בושה או אשמה.
כחלק מתהליך להכנה לגמילה ניתן לבקש מהפעוט לזרוק לפח. כך נכוון אותו למחשבהשהצואה אינה חלק מגופו.
בהמשך קרוב למועד הגמילה כשלושה שבועות עד חודש מראש שלב ההכנה נחשוף את הפעוט לנושא הגמילה במנות קטנות. מסבירים לפעוט שהוא יהיה גדול הוא ילך לשירותים. מדגימים לו את הישיבה באסלה. מספרים לו סיפורים או צופים יחד איתו בסרטון בנושא (קיים היום מגוון רב של חומר כתוב ומוקלט בנושא).
לאחר מכן אני מציעה ללכת עם הפעוט לבחור סיר. לקשט את הסיר במדבקות. כך ניצור אצל הפעוט תחושת שייכות והוא ירצה לשבת בסיר שהוא יצירתו אישית שלו.
ניתן לעודד את הפעוט לנסות לשבת על האסלה או הסיר, בתחילה עם חיתול ובהמשך ללא חיתול.
כחלק משלב ההכנה צריך לאפשר ולעודד את הילד לעצמאות בתחומים שונים בחייו, למשל לעודד אותו לסבן את גופו באמבטיה, לעזור בעת התלבשות והתפשטות, להטיל עליו משימות קטנות ופשוטות כמו להביא את נעליו כשיוצאים מהבית, לאכול בצורה עצמאית ועוד.
שלב שני– שלב ניסוי וטעייה
בשלב זה נסיר את החיתול לפעוט למשך פרק זמן מוגבל. אני ממליצה לתחום את הזמן לחצי שעה עד שעה בכל יום. ולעשות זאת בעקביות במשך שבוע עד עשרה ימים. עם הזמן אם נראה שהוא מצליח להתאפק פרקי זמן ארוכים יותר. נוכל להאריך את משך הזמן ללא החיתול. אני ממליצה לא להוריד את החיתול באופן מידי, כי זה יוצר אצל הפעוט חוסר שקט והתאפקות ולא הרפיה. חשוב לשדר לפעוט שקט נפשי. כי כשאתם רגועים גם הוא רגוע. להעביר מסר תומך כמו: "אתה עכשיו בלי חיתול שיהיה לך פיפי תגיד לי ונעשה בסיר".
איך נדע שהגיע הגיל שאפשר להתחיל?
הפעוט מתחיל להתאפק,כלומר מתחיל לשלוט בסוגרים.
הפעוט אומר אחרי שהוא עשה את צרכיו – מקשר את המילה לתוצאה.
הפעוט אומר בזמן שהוא עושה את צרכיו – מבין את הסיטואציה.
המצב שאנו שואפים אליו הוא שהילד אומר לפני שהוא עושה את צרכיו – הילד מרגיש את התחושה הפיזיולוגית ואת התוצאה שמגיעה אחרי. אחרי זה אתם יכולים להיות בטוחים שהילד שלכם מודע. אולי לא באופן מלא אבל מודע לתהליך הגמילה.
בשבוע זה מומלץ כי הפעוט ימשיך ללכת לגן עם חיתול ורק בשעות אחר הצהריים, כשאתם בבית יהיה ללא החיתול. אנא שתפו את הצוות החינוכי בגן לגבי התהליך שהתחלתם. גמילה מוצלחת תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה בין הגורמים המטפלים בילד. מומלץ מאוד לקיים שיחה עם צוות הגן כדי לתאם את התהליך ולשדר מסר תואם לילד.
האם להושיב את הפעוט או לתת לו להיות עצמאי?
במהלך הגמילה אנו נרצה שהפעוט יזהה מתי הוא זקוק ללכת לשירותים ומתי לא. אך בימים הראשונים לגמילה אנו ניזום עבורו את ה"ישיבות" על הסיר. המטרה ליצור חוויה של הצלחה. חוויה טובה תיתן לפעוט תמריץ להמשיך.הפעוט יבין לתרגל ולהבין מה קורה לו בבטן, ומתי הוא צריך להתפנות. עם זמן נעביר את האחריות אליווכך הוא ירגש שסומכים עליו.
בהתחלה עלינו להזכיר לפעוט שיש ציפייה ממנו לעשות בסיר. ולכן נשאל אותו מפעם לפעם אם הוא צריך. העניין חשוב כי לפעוטות קשה להפסיק פעילות מהנה כדי ללכת אל הסיר או האסלה. כשאתם מזהים שהילד צריך לעשות את צרכיו (בשל שפת גופו או כיוון שהיציאה הבאה אמורה להתרחש בקרוב על פי "שעון היציאות" שלו), אתם אומרים לו "אני רואה שיש לך פיפי/קקי, בוא נלך לעשות פיפי/קקי". מושיטים לו יד ומובילים אותו אל הסיר או האסלה. רצוי שהפעוט יישב בסיר או באסלה כחמש דקות על מנת לאפשר לו זמן לפעילות מעיים.
שלב שלישי– שלב האימון
קונים לפעוט מתנה תחתונים חדשים עם דמויות שהוא אוהב ובכך מעודדים אותו לצאת לדרך חדשה.
תחתוני חיתול, או בשמם המסחרי "פול אפס", הם חיתול לכל דבר, מכוון שהם סופגים את היציאות של הילד כמו טיטול. בתהליך הלמידה הילד ילמד רק אם הוא יחוש רטיבות לא נעימה. בחיתולי ה"פול אפס" הדבר לא מתאפשר. ולכן אני ממליצה להשתמש בתחתונים.
לצורך שלב הגמילה יש לפנות סוף שבוע מרוכז (או פרק זמן פנוי של יומיים). בפרק זמן זה מורידים את החיתול ומלבישים לו תחתונים למשך כל השעות בהן הוא ער. שמים לו חיתול רק בזמן שהוא הולך לישון (בצהריים ובלילה). בפרק הזמן הזה רצוי להישאר בבית ולא לארח, על מנת להתמקד בפעוט ובתהליך. מכינים מלאי תחתונים, בגדים להחלפה, סמרטוטים לניקוי השלוליות ומלאי של סבלנות.
הפעוט צריך להיות מרוכז. מציעה להפוך את זמן הישיבה על הסיר או האסלה לזמן איכות. ניתן להקריא לו בזמן הזה ספר שמדבר על גמילה, או לתת לו ספר בנושא ולאפשר לו לדפדף ולהסתכל בתמונות. כך הפעוט יבין את הקשר מה בעצם הוא עושה פה.
שלב רביעי - מעבר לגן
לאחר שבוע של ניסוי וטעייה. בסיומם של יומיים מרוכזים בהם ראינו כי הפעוט משתף פעולה וכמות הפספוסים פוחתת. ניתן יהיה לשלב את צוות הגן בתהליך. חיזרו לגן עם המון בגדים להחלפה במקרה והפעוט רגיל לעשות בבית בסיר רצוי לקנות את אותו הסיר גם לגן, כדי שתהיה המשכיות ושייכות. חשוב לזכור שעד עכשיו הפעוט עשה את צרכיו רק בבית ושינוי במקום יכול להשפיע לכן אל תתבאסו אם יפספס יותר בגן. צריך לזכור שבבית אתם עסוקים רק בו ואילו בגן הצוות עסוק במספר רב של ילדים. בנוסף הילד לפעמים פחות משתף פעולה בגן דבר שמקשה על תהליך הגמילה. אך אל דאגה הוא הסתגל מהר מאוד לשינוי אך תנו לו זמן.
שלב חמישי – גמילה בזמן שינה
לאחר שגם בגן קיים שיתוף פעולה מצד הילד. מומלץ להוריד את החיתול בשינה.תחילה בשנת הצהריים לאחר שראינו כי קם עם חיתול יבשובהמשך גם בלילה, אבל רק לאחר מספר לילות בהם הפעוט קם יבש מהשינה.
בתקופת הגמילה תנו לילד לשחק בחומרים שהוא יכול לגעת לחקור וללוש כגון, חֵמר,בבוץ או בעיסת נייר, כי בקקי הוא לא יכול לשחק.
כיצד להגיב ל"פספוס"?
באמירה עניינית, המכילה שני מרכיבים: התייחסות לכך שאין זו ההתנהגות הרצויה וציון ההתנהגות הרצויה. למשל, "אני רואה שעשית פיפי בתחתונים. בוא נחליף לך את הבגדים ובפעם הבאה תעשה פיפי בסיר".
הבדלים בין בנים לבנות בתהליך הדמילה
אצל הבנים ההתפתחות הרגשית איטית יותר. בנות בגיל זה בוגרות (אנחנו שומרות על הפער בבגרות כל השנים 😊), יותר מבינות את הדרישה ואת הציפייה וגם עומדות בה טוב יותר. על פי נתונים סטטיסטיים, בנות נגמלות מהר יותר ומוקדם יותר. אצל הבנים ישפספוסים רבים יותר וגיל הגמילה מאוחר יותר. קושי נוסף אצל הבנים מתבטא במעבר מישיבה על סיר לעמידה בשירותים.
קשיים עם קקי
ילדים רבים נגמלים מפיפי ללא בעיה. אך קשה להם להיגמל מעשיית קקי. הם עדיין נזקקים לחיתול כדי לעשות קקי. ילדים אלו נבהלים וחשים שמשהו פיזי נפרד מהם. הפחד עלול ליצור התאפקות עד לכדי עצירות וכל הנובע מזה – הילד עלול לא לאכול, לסבול מכאבים והפעילות שלו תרד כי זה יציק לו.
כדי לפתור את הבעיה – שימו לב ליציאות של הילד. גרו אותו מראש בחיזוק שהילד יצפה לו וירצה לקבל, חותמת או מדבקה למשל. עם זאת הקפידו לא להיסחף לפרסים יקרים וגם את המנהג הזה תפסיקו עם הזמן. גם אם בהתחלה הילד עושה בתחתונים – זה בסדר. העבירו לו את המסר המתאים "חבל. לא נעים להיות מלוכלך עם קקי בתחתונים. בפעם הבאה ננסה לעשות בסיר". כעס על הילד לא יתרום ואולי יעשה נזק. כשהילד כן מצליח עודדו אותו בחיזוקים חיוביים. אמרו לו בצורה ברורה שאתם ממש שמחים וגאים בו. היו נחושים ואל תאפשרו לו לעשות קקי בחיתול כי הדבר הזה יגרור גמילה ארוכת טווח. עדיף שיעשה בתחתונים ולא יחזור לחיתול.
מי לא מוכן לוותר על החיתול?
ילד שלא מאמין שיש לו את היכולת
ילד שפוחד מתגובת ההורים.
ילד שמעדיף להישאר קטן וליהנות מזכויות היתר של קטנים.
ילד שמרגיש שהחיתול מגן עליו ושומרעל איבריו הפגיעים.
ילד שמתקשה להסתגל לשינויים גם בתחומים אחרים.
לסיכום, תהליך גמילה מחיתולים דורש התגייסות ומאמץ מכל ילד חשוב להעביר מסר אופטימי שאנחנו סומכים על הילד שלנו שיעמוד באתגר. כמו כן חשוב לעודד את הילד ולחזק אותו בהצלחותיו גם אם הן קטנות חשוב מאוד לא לכעוס על הפעוט "שפספס" אלא לשדר לו בנועם שמה שעשה לא במקום הרצוי.
לסיכום, תהליך גמילה מחיתולים דורש התגייסות ומאמץ מכל ילד חשוב להעביר מסר אופטימי שאנחנו סומכים על הילד שלנו שיעמוד באתגר. כמו כן חשוב להודד את הילד ולחזק אותו בהצלחותיו גם אם הן קטנות חשוב מאוד לא לכעוס על הפעוט "שפספס" אלא לשדר לו בנועם שמה שעשה לא במקום הרצוי.