
מתייעצים עם אושרית
גמילה ממוצץ
המוצץ מרגיע את הפעוט. אבל שימוש ממושך במוצץ עלול גם לעכב את התפתחות הדיבור,לפגוע בצמיחת השיניים והתפתחות החניכיים. לכן נדרש לסייע לפעוט להיגמל מהמוצץ.
לפעמים הורים נכנסים לגן עם הכרזה חגיגית:
"היום הוא הבטיח להיות בלי מוצץ בגן אז לא הבאתי".
באמת?!
אתם חושבים שהוא זוכר את מה שאמר הבין והתכוון לכך?גמילה זה תהליך ולא ביום אחד.
קודם כל מה זה בעצם? המוצץ משמש אובייקט מעבר לתינוקות. הוא מדמה את הפטמה של האם. פעוטות נעזרים בו להירגע. הם אינם יודעים להרגיע את עצמם. תפקידנו ללמד אותם לווסת את הרגשות שלהם ואת התסכולים שלהם. ללמד אותם להירגע בכוחות עצמם ללא עזרה מחפץ. למעשה, אנו רוצים לסייע לפעוט לפתח מוקד שליטה פנימי לוויסות הרגשות.
הגמילה מהמוצץ מתחילה כבר בגיל חצי שנה. הפחתה במציצה נדרשת על מנת לאפשר לתהליך בקיעת השניים להתקיים ללא הפרעה. עם בקיעת השיניים הראשונות ניתן ללמד את הפעוט הרגלים חדשים ולהעביר את המוצץ רק לזמן שהוא במיטה. לתחם את המקום ואת הזמן שבו השימוש במוצץ אפשרי. במילים פשוטות להעביר לתינוק את המסר שרק שישנים הוא עם מוצץ ובמהלך היום הוא ללא המוצץ.
כמובן שכאשר התינוק בוכה או מתוסכל אנו, ניתן לו את המוצץ לפרקים קצרים. וכאשר הוא נרגע נשתדל לצמצם את הנגישות למוצץ.
עם הזמן כאשר הפעוט סיגל לעצמו את הלמידה החדשה ניתן יהיה להאריך את משך הזמן בו הפעוט ללא מוצץ, וכאשר הוא בוכה או מתוסכל ננסה להציע לו פעולות חלופיות כדי לנתק את הקשר של המוצץ כמקור נחמה. המטרה שלנו לפתח אצל הפעוט מיומנויות חדשות שעשויות להקל עליו ברגעי קושי. אחת הטכניקות היעילות היא הסבת תשומת לבו של הפעוט לפעילויות אחרות וכך ילמד להירגע ללא עזרה של גורם חיצוני.
מדוע זה חשוב?
בגיל הזה הפעוט מתחיל למלמל מילים ראשונות. אנו רוצים שהוא יהיה מוכן לדבר לבטא את רצונותיו במילים, לשלוף את המילים המתאימות כדי להביע את צרכיו. המוצץ מפריע למהלך התקין הזה. כי קשה לסגל פעולה חדשה שדורשת מאמץ כשיש מוצץ בפה.
מתי נגמלים?
המוצץ הוא אובייקט מעבר. לכן המוצץ הוא בדרך כלל הגמילה האחרונה בתהליך הפיכתו של הפעוט לילד עצמאי. כאמור לא עושים שתי גמילות יחד ולכן צריך לבחור אם אנו נתחיל בתהליך הגמילה ממוצץ או תהליך הגמילה מחיתול.
אני מציעה להשאיר את המוצץ לסוף, אחרי הגמילה מחיתולים. הסיבה נעוצה בעובדה שבגמילה מחיתולים הפעוט זקוק לאובייקט מעבר נוסף. הוא נפרד מהרגל וצריך תמיכה של אביזר מוכר אחר שנותן לו תחושה של יציבות. וכך הפעוט מתגייס לתהליך הגמילה מהחיתולים ומשתף פעולה ביתר קלות. כמו כל תהליך גמילה, מדובר בתהליך הדרגתי. נתחיל כבר מגיל חצי שנה ונסיים את התהליך לכל המאוחר בגיל שלוש. נלמד את הפעוט שהמוצץ נמצא רק בחדר בתוך המיטה ורק בזמן שינה הפעוט יכול לשים בפה.
איך עושים את זה?
כאמור הגמילה מתחילה מגיל צעיר מאוד. האתגר בגמילה הוא גם שלנו בתור הורים ומחנכים. אנו צריכים להדריך את הפעוט וללמד אותו להסתגל למצב חדש בו הוא בוכה ומתוסכל אך המוצץ לא מגיע.אבל מגיעה נחמה אחרת, נחמה אמיתית אנושית של ההורים והמחנכים. כמבוגרים שתומכים בתהליך נדאג לספק מקור תמיכה רחב. זה לא הזמן לחסוך במילים שיש בהן נחמה, להפך. זה הזמן להרעיף שפע של מילות תמיכה ועידוד. ניתן שם לרגשות שאולי מרגיש הפעוט: "אתה עצוב עכשיו שלא הצלחת לשים את כל הכדורים בשקית... ואתה בוכה כי אתה רוצה מוצץ... בוא נראה מה יש לי פה בשבילך". וכך בעדינות מסבים את תשומת ליבו למשהו אחר. זאת התגייסות זה לא עבודה פשוטה. זה דורש מאיתנו הרבה סבלנות. גם לנו המבוגרים קל לפעמים להתפתות לאופציה הקלה לתת לפעוט מוצץ. אבל ההתמדה משתלמת כי תוך מספר ימים לומד הפעוט להרגיע את עצמו בכוחות עצמו.
מה עושים אם לא עשינו קודם?
הכנה מראש– ראשית מסבירים לילד מה עומד לקראת "עד עכשיו היית עם המוצץ במשך כל היום שחקת עם מוצץ בפה, ראית טלוויזיה עם המוצץ, יצאנו לגן לגינה עם מוצץ מאוד מפריע לי (לכם! אתם ההורים) שאתה עם מוצץ כי...", תנסו להיות אמתיים למה זה מפריע לכם?
אני אוהבת לשמוע אותך מדבר...
אני חושבת שזה פגע לך בשיניים...
כי אני בטוחה שאתה יודע להרגיע את עצמך בלי המוצץ...
יצירה– ילדים נהנים מיצירה משותפת עם ההורים. זה זמן נפלא שבו איתו ותכינו "בית למוצץ" בתוכו יהיה המוצץ במשך כל היום בחדר של הילד במקום שהוא בוחר.
הליכה לגן – לגן מגיעים ללא מוצץ בפה. המוצץ נשאר בתיק ומוציאים אותו רק שהילד הולך לישון. אפשר להפוך את הליכה לגן לזמן כייפי הורה וילד. ניתן לדקלם לשיר שירים להסתכל על הנוף וכל אחד מספר מה הוא רואה.
חוק חדש המוצץ נשאר בחדר – אחר הצהרים כשהילד מבקש את המוצץ אתם יכולים לומר שהמוצץ מחכה לו ללילה.
אם בכל זאת הוא לא השתכנע, וממשיך לבקש אפשרו לו לקחת אותו אך הוא לא יוכל לעשות עוד דברים עם המוצץ. כלומר כאשר המוצץ בפיו הילד הוא רק עם המוצץ ללא פעילות נוספת. הפעוט נמצא במקום שאתם יעדתם לכך. אתם מנחים אותו לשבת על הכיסא בחדר או על הכיסא בסלון ללא כל מעש ואמרו לו: "אתה רוצה את המוצץ?... אין בעיה גש וקח אותו אבל אתה יושב ולא משחק, כשתרצה לשחק תחזיר את המוצץ למקום". השתדלו לומר את הדברים בטון נעים. לא מדובר בעונש לפעוט שזקוק כעת למוצץ. אלא להצבת גבולות שתטיב איתו ותעזור לו לעשות את ההפרדה, מתי המוצץ נדרש ומתי הוא יכול להסתדר לבד. אחרי מספר פעמים כאילו הילד יבין שהוא מפסיד זמן יקר למשחק ומיד יוותר על המוצץ. אל תתייאשו אם תראו אותו יושב יום שלם עם המוצץ בפה, אל תשכנעו אותו לעזוב את המוצץ ברגע שתתעלמו הוא יעזוב את המוצץ.
איך עוברים לשינה ללא מוצץ?
כדאי קודם לעשות צעדים קטנים. ספרו לילד מה גיליתם עליו בזמן האחרון. כמה שהוא גדל שבחו אותו שיהיה לו רצון ומוטיבציה להמשיך בתהליך השינוי.
תכינו אותו מראש מה היה עד עכשיו ומה עומד לקרות:"מהיום אתה ישן עם המוצץ ואני חושבת שאתה בוגר גדול יכול מסוגל לישון ללא המוצץ, אני הייתי שמחה אם ננסה לישון שנת צהרים ללא מוצץ במקום מוצץ נבחר דובי. מה אתה אומר איזה דובי ישן איתך?"
בהתחלה בשנת הצהרים הילד יחכה למוצץ במשך 15 דקות אם יירדם מה טוב. אם לא תנו לו את המוצץ ושבחו אותו על דחיית סיפוקים.
ביום השני תזכירו לילד שהצליח לחכות יפה למוצץ ושהוא מסוגל לישון בלעדיו, ושאתם תעזרו לו. הפעם הוא יחכה יותר 20 דקות, אם היה לילד ביום קודם קשה אז תישארו עם 15 דקות.
ביום השלישי עד השישי הילד יחכה למוצץ 30 דקות. ברוב המקרים הם נרדמים לבד ללא כל עזרה במוצץ. מכאן הדרך להצלחה סלולה ותלויה בכם.
לסיכום
זכרו ילדים מנסים כל הזמן להחזיר הרגלים ישנים כי הם רגילים להם. ויעשו הכול לשם כך. הם יודעים על אילו נקודות ללחוץ עליכם כדי להחזיר את מה שהיה שם טוב עבורם. אך אנחנו יודעים מה טוב להתפתחות שלהם. עקביות היא סוד ההצלחה. שבירת רצף בעקביות מחזירה אותנו לנקודת ההתחלה כמו במשחק של "סולמות וחבלים". וזה בכלל לא משנה עם עברו שבעה ימים או חודש בהם הייתם עקביים. לכן עקביות רציפות שווה בטחון לילד אם תשנו אתם מערערים את בטחונו של הילד.
בהצלחה.